<h1>תשובות ופסקים לחכמי אשכנז וצרפת סימן קי"ג</h1>
<h2>דף לא:</h2>
רבי' נתן בר יחיאל בעל הערוך השיב, מי שכעס וקפץ ונשבע בעל פה בהזכרת השם ובתורה המונחת בארון אם יכול חכם להתיר שבועתו. כך ראינו הואיל והזכיר את השם או התורה, אין כח לחכם להתיר שבועתו. וכן הלכה. וכן מי שנשבע על אשתו שלא תדור עוד עמו, ולא תהא אשתו מכאן ולהבא לעולם, ומתחרט אין יכולין להתיר, אפי' לעשות שלום בין איש לאשתו. ומה שכת' בהלכו' קצובות הנשבע על אשתו, ילקה על שבועתו ויקיים את אשתו, לא סביר לן הכי, ודברים בטלים הן, ואין לחוש עליו, אלא חייב לקיים שבועתו, ויגרש את אשתו ואל יחלל שם שמים בפרהסיא. ואין לשום אדם כח להתיר שבועה בזמן הזה, בין בארץ בין לחוץ לארץ, ואין לדמות לסוטה [שבת קט"ז ע"א], ומה לעשות שלום בין איש לאשתו אמר' תורה שמי שנכתב בקדושה ימחה על המים וכו', שני התם דהאי מוציא מידי ספק ומידי איסורי אבל הכא מילת' אמ' רחמ' [שמות כ'] לא תשא, ואומ' [שם] כי לא ינקה וכת' [תהלים ט"ו] נשבע להרע ולא ימיר. וגם בשאר תשובו' כת' [...] שלימדוני רבותי' הגאונים בקיאים ששימשנו, שאין לנו התרת שבועות בזמן הזה, ולא לפתוח פתח להקל, לפי שאין דורינו זכאי לכך, וכך השיב רב נחשו' לבני מערבי. ול"נ דצ"ע בס"פ המפלת, גבי יולדת, מפני מה מביאה קרבן חטאת, מפני שקופצת ונשבעת בשעת קישוייה שלא תזקק עוד לבעלה, ופרי' קרבן שבועה בעי לאיתויי, ועוד בחרטה תליא מילתי'. מי' י"ל אין כח בידינו להיזקק. ולי הכותב נראה, זה שקופצת ונשבעת לאו בשם המיוחד או בתורה המונחת בארון לכך יש לה חרטה, אברהם.
